זוהי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר כתב הגנה כנגד המבקש ביום 21.12.12, במסגרתו חויב המבקש לשלם למשיבה סך של 15,550 ש"ח ובנוסף שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך 2,165 ש"ח.
ביום 9.7.12 הגישה המשיבה תביעה כספית (שיבוב, נזיקין) בסדר דין מהיר בבית משפט השלום ברמלה, בטענה כי בשל שריפה שפרצה ממבנה בבעלותו והחזקתו של המבקש, נגרמו נזקים למבנה סמוך. מכוח חבותה של פי פוליסה שילמה המשיבה את דמי הנזק שנגרמו למבנה הסמוך ונשאה בדמי שמאות בסך כולל של 15,550 ש"ח.
ביום 24.9.12 הגיש המבקש בקשה בבית משפט השלום ברמלה "בקשה לסילוק על הסף ולחילופין בקשה להעברת הדיון" מחמת חוסר סמכות מקומית, בצד הבקשה, הגיש המבקש ביום 27/9/12 בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה, 30 יום לאחר מתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף.
בית משפט השלום ברמלה נעתר לבקשה להארכת מועד, כמבוקש.
ביום 23.10.12 ניתנה החלטה בבית משפט השלום ברמלה, המורה על העברת התובענה לבית משפט זה.
משלא הוגש כתב הגנה, גם במועד המוארך, הגישה המשיבה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 9.12.12, בקשה שהתקבלה וביום 21.12.12 נחתם פסק דין כמבוקש.
טענת המבקש כי החלטות בית משפט השלום ברמלה לא התקבלו לידיו, על כן מבקש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. לחילופין, טוען המבקש כי לא היה מחדל מצידו בנוגע לאי הגשת כתב הגנה ואין מדובר בזלזול בהליכי משפט וכי לטענתו סיכויי ההצלחה שלו בתביעה גבוהים, מאחר והוא דייר מוגן בלבד במבנה ולא בעל הנכס וכי מדובר בהצתה ולא במחדל של המבקש אשר בגינו נגרמה השריפה.
המשיבה טוענת מנגד, כי דין הבקשה להידחות. כתב התביעה נמסר לידי הנתבע כדין. אין כל פירוט בבקשה לגבי גרסת הנתבע לאירוע ולא פורטו סיכויי ההגנה.
בבחינת בקשה לביטול פסק דין רשאי בית המשפט להורות על ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, הן מחובת הצדק בשל פגם שנפל בהליך, והן במסגרת שיקול הדעת המסור לבית המשפט.
כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, פגום בשל העדר המצאה כדין של כתב התביעה למבקש, יבוטל פסק הדין מחובת הצדק מבלי להתייחס לסיכויי ההצלחה.
כאשר פסק הדין אינו פגום, נתונה לבית המשפט סמכות לבטל את פסק הדין על פי שיקול דעתו. במצב דברים כזה, ההלכה הנוהגת היא לבחון שני מבחנים, האחד, סיבת מחדלו של המבקש והשני, סיכויי הצלחתו כי הגנתו תתקבל, כאשר התשובה למבחן השני חשובה יותר (ראה: ד"ר י. זוסמן
סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 738).
תחילה יש לדון בשאלה אם יש מקום לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.
אין מחלוקת כי במקרה דנן, כתב התביעה הומצא כדין למבקש. המועד להגשת כתב הגנה הינו בהתאם למועד בו התקבל כתב התביעה לידיו והגשת כתב הגנה היא מחובתו של בעל הדין, כלפי הצד שכנגד וכלפי בית המשפט.
משהגיש המבקש בקשה להארכת מועד, מחובתו לברר מה עלה בגורל הבקשה ומה הוחלט בעניינה. שהרי על פי הדין היה על המבקש להגיש את כתב הגנתו במועד שנקבע בתקנות. וגם אם נכונה טענתו שלא קיבל לידיו את ההחלטות של בית המשפט, מכאן, שלא התקבלה אצל המבקש גם ההחלטה להארכת מועד, על כן, מחובתו היה להגיש את כתב ההגנה, כאמור, במועד הקבוע בתקנות.
לפיכך, אני קובעת כי לא נפל פגם בפסק הדין ואין בהשתלשלות האירועים והטענות להצדיק ביטול פסק הדין מחובת הצדק.
משכך, מסורה הסמכות לביטול פסק הדין לשיקול דעתו של בית המשפט.
ביחס למבחן הראשון, סיבת מחדלו של המבקש להגיש כתב הגנה, ניתן לראות ממצב הדברים שתואר לעיל, שהתנהלות המבקש רשלנית אך לא עולה עד ליחס של זלזול בהליך המשפט. בנסיבות אלו ניתן להסתפק בהטלת הוצאות על המבקש בגין מחדלו זה של המבקש.
מכאן - לשאלה העיקרית והחשובה יותר, מהם סיכויי ההגנה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין.
על פי ההלכה הפסוקה, אין המבקש חייב להראות הגנה איתנה ובטוחה, אלא די שיראה הגנה אפשרית מפני התביעה. מטרתו העיקרית של בית המשפט היא להכריע לגוף התביעה ונעילת דלתות בית המשפט בפני צד הרוצה להשמיע טענותיו, איננה רצויה, נוכח חשיבותה הגבוהה של זכות הגישה לערכאות.